כבר בתחילת יוני הזהרנו כאן מהתרחיש הזה: אירוע אל ניניו חזק במיוחד הולך ונבנה באוקיינוס השקט ועלול לדחוף את העולם לעוד שיאי חום. שלושה חודשים וחצי אחר כך, המספרים מתחילים להמחיש עד כמה מהר הוא מתקדם. אוגוסט 2026 היה אוגוסט החם ביותר שנמדד בעולם, עם טמפרטורה ממוצעת של 16.96 מעלות - 0.85 מעלות מעל ממוצע 1991-2020 ו-1.65 מעלות מעל הרמה הטרום-תעשייתית.
למעשה, אוגוסט השתווה ליולי 2023 כחודש החם ביותר שנמדד אי פעם במאגר קופרניקוס. הוא אפילו היה חם ב-0.06 מעלות מיולי האחרון - דבר חריג מאוד, משום שיולי הוא בדרך כלל החודש החם ביותר בשנה בעולם. מאז 1940 היו רק ארבע שנים נוספות שבהן אוגוסט היה חם יותר מיולי. גם טמפרטורת פני הים מחוץ לאזורי הקטבים הגיעה לשיא חדש לחודש אוגוסט.
גם בישראל היה חם - אבל לא שיא
אצלנו התמונה הייתה מתונה יותר. לפי השירות המטאורולוגי הישראלי, אוגוסט היה חם ב-1.2 מעלות מהממוצע הרב-שנתי ודורג במקום השישי ברשימת חודשי אוגוסט החמים שנמדדו בישראל. לא נרשמו כאן גלי חום קיצוניים במיוחד, והממוצע הגבוה נבע בעיקר מרצף ארוך של ימים חמים מהרגיל וממעט מאוד ימים סביב הממוצע.
החריגה הישראלית המעניינת יותר דווקא הגיעה מהשמיים. באמצע אוגוסט נמדדו כ-30 מ"מ גשם באזור ירושלים ו-26 מ"מ במעלה אדומים - כמויות חריגות מאוד לחודשי הקיץ באזור. בהמשך החודש הגיע אירוע גשם נוסף, ובתל אביב נמדדו כ-8 מ"מ. גם עצם הופעתם של שני אירועי גשם בקיץ, כשאחד מהם כולל כמויות דו-ספרתיות, נחשבת נדירה.
קיץ 2026 כולו היה חם מהממוצע בישראל, אבל לא מהקיצוניים שנמדדו כאן בשנים האחרונות. זו גם תזכורת לכך ששיא עולמי לא אומר שכל נקודה על פני כדור הארץ שוברת באותו זמן שיא מקומי.
גשם באמצע אוגוסט בירושלים
צילום: מעריב
האירוע כבר מתקרב לשיא היסטורי - והוא עדיין מתחזק
אל ניניו הוא השלב החם במחזור אקלימי טבעי באוקיינוס השקט. הוא אינו הסיבה להתחממות הגלובלית, אבל כשהוא מוסיף חום למערכת שכבר התחממה בגלל פליטות גזי חממה, הוא מסוגל לדחוף את הטמפרטורה העולמית לשיאים חדשים.
והפעם הנתונים חריגים במיוחד. באמצע ספטמבר כבר הגיעה חריגת טמפרטורת פני הים באזור המרכזי שבו נמדדת עוצמת אל ניניו לכ-3 מעלות מעל הממוצע - כמעט ברמת השיא שנרשמה באירוע העוצמתי של 2015-2016. העניין הוא שאל ניניו מגיע בדרך כלל לשיא רק לקראת סוף השנה, כך שהאירוע הנוכחי כבר מתקרב לשיא היסטורי בזמן שבו הוא עדיין אמור להתחזק.
ממוצע של 14 מודלים עונתיים שנבחנו לאחרונה מצביע על אפשרות שהחריגה באזור הזה באוקיינוס השקט תטפס לכ-4 מעלות בנובמבר או בדצמבר. לשם השוואה, אירוע שעובר את רף 2 המעלות כבר נחשב אל ניניו חזק מאוד, ולעיתים זוכה לכינוי "סופר אל ניניו".
עם זאת, גם החוקרים עצמם מזהירים מפני קריאה מילולית מדי של התחזיות. מערכות החיזוי המודרניות לא נבחנו מול אירוע בעוצמה כזו, ולכן ככל שנכנסים לטריטוריה קיצונית יותר, כך גדלה גם אי הוודאות.
יש אפילו חוקרים שמעריכים, על בסיס שחזורים אקלימיים מאלמוגים, טבעות עצים ומסמכים היסטוריים, שאם האירוע אכן יגיע לעוצמות שחלק מהמודלים מציגים, הוא עשוי להיות מהחזקים ביותר במאות השנים האחרונות. אבל בניגוד למדידות המודרניות, מדובר בשחזורים עקיפים ולכן אי אפשר להשוות ביניהם בדיוק מלא.
אז למה כולם מסתכלים דווקא על 2027?
2026 עצמה עדיין אינה השנה החמה ביותר שנמדדה. בחישוב ינואר עד אוגוסט היא נמצאת במקום השני, אחרי 2024. אלא שההשפעה של אל ניניו על הטמפרטורה העולמית אינה מסתיימת ברגע שהאוקיינוס מגיע לשיא.
לעיתים חולפים כמה חודשים עד שהחום שנאגר באוקיינוס מתבטא במלואו באטמוספרה. זו הסיבה שחלק מהחוקרים מעריכים שעיקר ההשפעה של האירוע הנוכחי על הטמפרטורה העולמית תורגש דווקא במהלך 2027.
ומה זה אומר על ישראל? הקשר בין אל ניניו למזג האוויר אצלנו אינו פשוט או אוטומטי. מחקר שפרסם השנה השירות המטאורולוגי, שהתבסס על 156 שנות נתונים, מצא קשר מסוים בין אירועי אל ניניו חזקים לבין כמויות הגשם ועוצמת אירועי המשקעים בישראל. המשמעות אינה שאל ניניו מבטיח חורף גשום, אלא שהוא עשוי לשנות את ההסתברויות ולהגדיל בתנאים מסוימים את הפוטנציאל לאירועי גשם משמעותיים, הצפות ואף שלג בהרים.
כבר בתחילת יוני כתבנו שהתרחיש שנבנה באוקיינוס השקט עלול להפוך את 2026 ו-2027 לתקופה חריגה במיוחד. מאז אוגוסט כבר שבר את השיא שלו, אל ניניו הגיע לסביבת שיא היסטורית חודשים לפני השיא הצפוי - והוא עדיין מתחזק. במילים אחרות, החום שכבר ראינו עלול להתברר רק כפתיח.