ודאי קרה שנתקעתם בשאלה אמריקאית במבחן שלא ידעתם את התשובה שלה ונאלצתם לנחש. איך עשיתם את זה? אן דן דינו? שיטת האלימינציה? או שבחרתם בעצה הרווחת ביותר שהיא לסמוך על האינסטינקטים הראשונים שלכם וללכת על התשובה הראשונה שצצה לכם בראש? אמנם שיטת האלימינציה נחשבת ליעילה יחסית, אבל שתי האחרות לא ממש יעזרו לכם. מחקרים רבים הוכיחו שהאינסטינקט הראשוני לא תמיד נכון. מצד שני, מחקרים אחרים הראו שגם אלו שמחליטים לשנות את תשובתם המקורית אחרי ערעורים קשים - לאו דווקא עושים את הבחירה הנכונה ורק מוצאים עצמם יותר מיוסרים על כך שלא הלכו עם הבחירה הראשונה שלהם. אתם מכירים את זה היטב. אז מה עושים במצב כזה? מסתבר שישנו פתרון יעיל שיצרוך מכם רק כמה דקות נוספות במבחן, אז כדאי שלפחות בשאלות הפתוחות תגבירו קצב כדי שתעברו את הסגורות בהצלחה.
מחקרים פסיכולוגיים הראו פעמים רבות שכשננחש - לרוב גם נטעה. לא משנה אם בחרנו באינסטינקט הראשוני או בשינוי התשובה - שתי האפשרויות יניבו מספר דומה של טעויות. ובכל זאת, רובנו מעדיפים ללכת על האינסטינקט הראשוני שלנו כדי לא להרגיש רע אחר כך כשנוותר עליו ונגלה שטעינו. זה תקף לא רק במבחן, אלא בכל החלטה שאנחנו עושים בחיים. מצד שני, כפי שציינו, לפעמים האינסטינקטים הראשונים שלנו פשוט לא נכונים והדרך לדעת מתי לסמוך על עצמנו יותר ומתי פחות תלויה ביכולת שלנו לחשוב על החשיבה שלנו. כלומר, הפתרון נמצא בתחום המטא-קוגניציה, יכולתו של הפרט לחשוב על תהליכי החשיבה שלו, להיות מודע אליהם וכך לפקח ולשלוט על ההתנהגויות שלו. הניסוי הבא ידגים לכם את זה יופי.
