החבר'ה התכוננו לנפתלי בנט. הוכן תיק עב כרס וארס. הארסנל היה מלא. על התיק נכתבה, באדום, המילה "הנוכל". התוכנית הייתה לפרק את בנט לגורמים. בציבורי, במדיני, בביטחוני, באישי, בכלכלי, בפוליטי, בפרטי, בכל התחומים. לתת לו טיפול VIP פלאטינום שלא ישאיר ממנו כלום. זוכרים את בני גנץ? כשעוד היה התקווה הגדולה לשינוי? אז כזה, רק משודרג.

בנימין נתניהו חשש מבנט. הוא חשש מ"המודל ההונגרי". בניגוד לחסידיו השוטים והמשוטים, נתניהו יודע את האמת. הוא יודע שבנט הוא איש ימין אמיתי, לא מזויף כמוהו. הוא יודע שבנט בחיים לא היה מצביע בעד ההתנתקות, הוא יודע שבנט לחץ על פעולה עוצמתית בעזה (ביבי עצמו מפליל את עצמו בנושא הזה בספרו), יודע שבנט בחיים לא היה עושה אף אחת מהפעולות שהוא, נתניהו, עשה בהתלהבות. אגב, גם ליברמן לא. על פי "המודל ההונגרי", את ויקטור אורבן הפיל מועמד שהיה יותר ימני ממנו והצליח לרכז סביבו ומאחוריו את כל המחנה הליברלי. זה הדיר שינה מעיניו של נתניהו. המכונה קיבלה את ההוראה המתאימה. התיק הוכן, המודלים שופצו, הפקודות ניתנו.

אבל, האמת היא שבטורקיה נבנית מציאות תודעתית שונה לחלוטין מהרושם האמריקאי הזה, והיא חייבת להדליק אור אדום בחדר הסגלגל.

סקר רחב היקף שנערך ופורסם במרץ האחרון על ידי מכון מחקר טורקי מוביל ASAL Araştırma בקרב 2,015 נשאלים ב-26 מחוזות בטורקיה, חושף תמונה חד משמעית: הציבור הטורקי אינו רואה ברובו במערב שותף אלא איום מרכזי על קיומו.

זה יקום מקביל. הוא אמנם רחוק מכם שנות דור, אבל פיזית הוא נמצא ממש בכיס שלכם. הדרך אליו פשוטה: פותחים טיקטוק או אינסטגרם ונותנים לאגודל להוביל.

אתם לא תאמינו מה הולך שם. יש סיכוי שגם לא תבינו הכול. העולם הזה פרוע, משוחרר, הזוי, מטורלל, חסר מעצורים ולפעמים גם חסר מודעות עצמית. מדברים שם בשפה אחרת, עם ביטויים כמו "קרינג'" (מביך מאוד), GOAT (ראשי תיבות של Greatest Of All Time, כלומר התותח של התותחים), "סקיבידי" ועוד שלל מילים שאם אתם צריכים הסבר שלהן, כנראה שהטור הזה נכתב בדיוק בשבילכם.

השופט מישאל חשין ז"ל היה ידוע כמי שנותן לתפיסה הזאת מקום בולט בפסיקותיו, וגם לעיקרון הבריטי הפשוט שלא כתוב בשום חוק או בשום פסק דין של "it is not done". הסיפור של סמי אבו שחאדה הוא בדיוק המקרה הזה.

כפי שהבהירה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בעמדה שהעבירה לוועדת הבחירות המרכזית, באופן משפטי דווקני מקרה אבו שחאדה אינו עומד לבדו בסטנדרטים של פסילה, בשל הפסיקה הקובעת שכדי לפסול אדם מהתמודדות לכנסת ישראל יש להסתמך לא על אמירה או קריאה בודדת, אלא על מצבור התבטאויות.

מצד שני, היועמ"שית הסבירה שהמקרה של אבו שחאדה חמור במיוחד גם בשל ממדי הזוועה שכבר היתה ידועה ב-8 באוקטובר (הטענה כי בעת הכתיבה לא היה מודע לממדי הזוועה לא שכנעה אותה ובצדק), גם בשל העובדה שלצד הדברים המופרעים של אבו שחאדה על כך שמדובר "יום היסטורי", הוא לא כתב על הזוועות, וגם בשל כך שבכל הזמן שחלף מאז לא חזר בו מכתיבת המאמר. את זאת עשה רק אתמול בוועדה.

משהו עמוק עובר על השמאל המערבי. המרכז-שמאל הישן, הסוציאל-דמוקרטי, נשחק, ובערים הגדולות צומח שמאל חדש: הרבה יותר פופוליסטי מבחינה כלכלית, הרבה יותר רדיקלי בשאלות זהות והרבה יותר ביקורתי כלפי ישראל. ממדני עצמו מגדיר את עצמו אנטי-ציוני, תמך בחרם על ישראל והאשים אותה ברצח עם בעזה, אף שהוא מדגיש במקביל את מחויבותו למאבק באנטישמיות.

בברלין ובניו יורק הצעירים הם המנוע של השמאל. בישראל, דווקא הצעירים היהודים נוטים במידה רבה ימינה. כבר במדד הדמוקרטיה של 2022 הגדירו 73% מבני 18–24 היהודים את עצמם כימנים; מחקר שנערך לאחר המלחמה מצא תנועה נוספת ימינה בקרב צעירים יהודים, לרבות בקרב מי שהגדירו את עצמם לפני המלחמה מרכז או שמאל. מסקרים עקביים בתחום עולה שרק אחוז חד-ספרתי מכלל היהודים בישראל מגדיר את עצמו כתומך בשמאל.

כמו רבים שטרם ראו את הסרט אשתדל להיות זהיר. יחד עם זאת, ניתן לומר לאור מה שכן פורסם כי הטענה העיקרית נגד צה"ל היא שהוא לא שמר על עיקרון הפרופורציה. בניגוד למה שרבים טועים לחשוב, הפרופורציה הנדרשת היא לא בין עוצמת האש שלנו לעומת זה של האויב. לפי דיני המלחמה, גם אם האויב ירה עלינו פצצה אחת מותר לנו לירות עליו אלף פצצות. ההגדרה של פרופורציונליות מתייחס ליחס (הפרופורציה) בין חשיבות המשימה לבין הנזק האגבי הסביר והמותר הנדרש כדי להשיג את המשימה. ברור כי ככל שהמשימה חשובה יותר, כך "מותר" לגרום ליותר נזק אגבי. יוצרי הסרט טוענים כי צה"ל, כמדיניות לא שמר על כלל הפרופורציה, ובכך הפר את דיני המלחמה.

במרכז החלטת הפסילה עומד מאמר שפרסם אבו שחאדה ב־8 באוקטובר 2023, יום לאחר מתקפת חמאס. קשה להמעיט בחומרתו של המאמר. על פי המאמר, מתקפת חמאס היא אירוע צפוי בהתחשב בכיבוש ואירוע בעל חשיבות צבאית, מדינית, ואסטרטגית. אין במאמר גינוי של מעשי הזוועה שהתרחשו יום קודם לכן. זה מאמר שלא היה צריך להיכתב, בוודאי לא בנוסח ובעיתוי בהם פורסם. מנגד, טען אבו שחאדה, כי בעת כתיבת הדברים לא היה מודע למלוא ממדי האסון והזוועות, וכי אילו ידע אותם, לא היה מפרסם את הדברים כפי שפורסמו. לכך מצטרפת העובדה כי מאז פרסום המאמר חלפו שלוש שנים, ולא הוצגו התבטאויות דומות מפיו.

כדי להעמיק בהבנת הקושי, יש לחזור שש שנים לאחור, לפסק הדין בעניינה של חברת הכנסת היבא יזבק. שם ניצבו בפני בית המשפט התבטאויות קשות ביותר ואף קונקרטיות מאוד. יזבק שיתפה לאחר מותו של המחבל סמיר קונטאר, שהיה שותף לפיגוע בנהריה שבו נרצחו דני הרן ובתו עינת בת הארבע, תמונה שבה כונה קונטאר "השהיד המוג'אהד". בפרסום אחר שיתפה תמונה של דלאל מוגרבי, שהובילה את חוליית המחבלים שביצעה את הפיגוע באוטובוס הדמים בכביש החוף שבו נרצחו 35 ישראלים ובהם 12 ילדים, והוסיפה: "דלאל מוגרבי חיה 20 שנים ועשתה את כל זה. יבורכו נשות ההתנגדות".

אלה לא היו התבטאויות שוליות או מעורפלות. היועץ המשפטי לממשלה סבר אז, כי יזבק התקרבה עד מאוד לקו האסור, וכי אלמלא ההסברים וההבהרות שמסרה היה בחומר כדי לבסס את אותה "מסה קריטית" הנדרשת לפסילה.

ברוב של חמישה שופטים מול ארבעה, בית המשפט העליון לא אישר את פסילתה וזאת בשל חשיבת הזכות לבחור ולהיבחר.

הנימוק להחלטה חשוב לא פחות מהתוצאה. שופטי הרוב לא הקלו ראש בחומרת הדברים. להפך. הם הדגישו את שאט הנפש שמעוררים חלק מן הפרסומים. אבל הם בחנו גם את מספר הראיות, את חלוף הזמן, את השאלה אם מדובר בדפוס חוזר ונשנה, ואת ההסברים וההבהרות שניתנו בדיעבד. מעל כל אלה, עמדה נקודת המוצא החוקתית: הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות מן המעלה הראשונה, ולכן פסילת מועמד שמורה למקרים חריגים שבחריגים.

ביוני 2026 הודיעה המשטרה על סיום החקירה בעניינה של גולן ומקורבים נוספים. על פי הפרסומים, החקירה עסקה בחשדות לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף, שיבוש מהלכי משפט והגשת תצהיר כוזב. בין היתר נבדקו טענות בדבר מינויים של מקורבים, קשרים בין תרומות לעמותת ״העיר העברית״ לבין טובות הנאה ושימוש בלתי תקין לכאורה בכספי ציבור.

חשוב להדגיש: מדובר בחשדות בלבד. גולן מכחישה את המיוחס לה, נהנית מחזקת החפות, והעברת התיק לפרקליטות אינה מלמדת כשלעצמה שיוגש כתב אישום. הפרקליטות רשאית לסגור את התיק, לבקש השלמות חקירה או להחליט על העמדה לדין בכפוף לשימוע.

אם גולן לא תיבחר לכנסת ולא תוסיף לכהן כשרה, היא לא תוכל לבקש מהכנסת חסינות דיונית מפני העמדה לדין. במקרה כזה, אם תתקבל החלטה להגיש נגדה כתב אישום לאחר שימוע, ניתן יהיה להגישו ישירות לבית המשפט, כפי שנעשה בעניינו של כל אזרח.